גם אנחנו מטיילים בשביל ישראל

הפרישה לגמלאות פותחת דלת חדשה, הזדמנויות חדשות, לגלות, ללמוד, לנשום ולהתחבר.

עבור רבים החלום לטייל לאורכה ולרוחבה של הארץ תמיד היה שם, ועכשיו כשיש זמן ואנרגיה ,אז זה הזמן להגשים...

ואכן לקחה על עצמה מיכל גורן לארגן לנו טיולים נפלאים ב"שביל ישראל" עם המדריך האגדי יהושע כרמל.

"קח מקל קח תרמיל בוא אתי אל הגליל".... אילו המלים, זה השיר וזה החודש - דצמבר, ואנחנו בדרכינו אל נחל ציפורי שבגליל.

כשאומרים "ציפורי" לרובנו עולה מיד לתודעה הפסיפסים המרהיבים ומערכת המים המשוכללת שבגן הלאומי ציפורי, לשם, כך חשבתי, פנינו מועדות בטיול זה . הטיול בסדרת טיולי  שביל ישראל  של וותיקי השומרון.

למה בעצם  השם "ציפורי"?

השם מופיע כבר בתקופת המשנה ומתאר יישוב השוכן בראש ההר כ"ציפור" ומשקיף ממעל על הנוף שמסביב.

ארבע ערי קודש בישראל : ירושלים, חברון, טבריה וצפת. צפת – בירת הגליל מסמלת את יסוד הרוח. והנחל של הגליל התחתון הוא נחל ציפורי, נחל איתן שמתחיל במזרח בהרי נצרת, חוצה את גבעות האלונים בשפרעם, נשפך לנחל קישון ומשם ממשיך לים התיכון.

הגענו לנקודת ההתחלה של המסלול. זה הזמן לרדת מהאוטובוס, לחלץ עצמות ולנשום עמוק את אויר הגליל.
מולנו - בריכה יפה ומטופחת: עין יבקע (המכונה גם "מעיין הסוסים") אחד ממקורות נחל ציפורי.

הנביעה ממלאת בריכה גדולה. אורך הבריכה כ-25 מטרים ועומק המים כמטר אחד. המים צלולים, ויוצאים מהבריכה לפלג יפהפייה הזורם תחת צמחיית מים מרשימה.
הבריכה אליה זורמים מי עין יבקע נבנתה על שרידי בריכה מהתקופה הרומית. חלקה של הבריכה שימש כבריכת הרמה להובלת מי המעיין דרך אמת מים. המטרה היתה להפעיל באמצעות מים אלו את טחנת הקמח הסמוכה, הידועה גם כטחנת הנזירים.
בשנים האחרונות ביצעה רשות ניקוז ונחלים קישון, שיפור ותחזוקה של המעיין. שכללה גם הגבלת גישה לרכבי שטח ולחיות משק, על מנת שלא יוכלו להיכנס ולזהם את מי המעיין. כיום רשות ניקוז ונחלים קישון מתחזקת חלקית את האתר ומפנה פסולת מטיילים שמצטברת בו. (למטייל בישראל)

אנו מתחילים לצעוד בנוף הגלילי ומגיעים לשטח קטן מגודר ובו עצי אלון גדולים המסוככים על קבר יחיד, קברו של חייל מהכפר כעביה :

מוסא בן חסן ועזאלה נולד בשנת 1946 בכפר ערב-כעבייה שעל יד בית לחם הגלילית. הוא גויס לצה"ל בספטמבר 1970 והוצב לחיל הרגלים ומערך הגנת הגבולות. לאחר סיום שירות החובה המשיך לשרת בצבא הקבע כגשש. סמל מוסא-חסן שירת עד מחצית שנת 1972 ונפל בעת מילוי תפקידו ביום 19.7.1972 הובא למנוחות בבית הקברות שבכפר הולדתו.

ממשיכים במסלול וחולפים על פני נקודות בנחל ציפורי. נחל איתן זורם כל השנה ואנו פוסעים בנוף פסטורלי יפיפה לצליל זרימת המים וציוץ הציפורים כשמזג האויר פשוט מושלם - כל הקלפים הטובים בידינו .

לאט לאט נגלה לעיננו מבנה מרשים על גדות הנחל, נכנסים למתחם המבנה ומתיישבים סביב בריכת דגים, תחת עצים גבוהים, אוכלים ארוחת צהרים ומקשיבים  לסיפור המקום מפי יהושע שלנו.

הטחנה הוקמה בשנת 1825 על הריסותיה של טחנה נטושה. לא ידוע מתי נבנתה אותה טחנה ומי בנה אותה, אך ידוע שהייתה בשימוש עד שנת 1800 לערך. בשל התנאים הטופוגרפים באזור התיישבו אוכלוסיות רבות למרגלות הנחל, והוא היווה אזור מועדף למעבר סוחרים וצבאות במסעות כיבוש לאורך ההיסטוריה. ישנן שתי סברות מדוע ננטשה הטחנה: הראשונה מאשימה את פלישתו של נפוליאון בניסיונו לכבוש את האזור מידי העות'מאניים,  בעוד השנייה גורסת כי ייתכן שמחסור במים בתקופה זו הוביל לנטישת הטחנה. נזיר כרמלי בשם ז'אן בטיסטה מפרסקטי, אדריכל במקצועו, הגה את הרעיון להקמת הטחנה על מנת לאפשר הכנסה זמינה למסדר הכרמליטי אשר יושב בחיפה. בבניית הטחנה השתתפו משפחה דרוזית משפרעם שהייתה בעלת הקרקע ואדם טורקי בעל ממון רב שסיפק את ההון הראשוני לשיפוצה של הטחנה ההרוסה. שמה של הטחנה נגזר ממסדר הנזירים האחראים לבנייתה. הטחנה שימשה מקור הכנסה חשוב למסדר, והרווחים מתפוקתה התחלקו בין שלושת השותפים למהלך. הרווחים שהופקו מהטחנה שימשו את המסדר הכרמלי בשיקום מנזרי הכרמל סטלה מאריס ומוחרקה. לטחנה היו מגעים המקומיים מכל הכפרים והישובים סביב על מנת לטחון את חיטתם, בכך היוותה הטחנה מקום מפגש חשוב לתושבי האזור. הטחנה הפסיקה לפעול בסביבות שנת 1930 מכיוון שלא יכלה להתחרות בטחנות הקמח החשמליות שהוקמו בשפרעם ובאיבטין.  בשנת 1954 עברה הטחנה שיפוץ ושימשה כדיר לחזירים , עזים וכבשים. בשנת 2000 שופץ שוב המקום, והוסב לאולם אירועים, עם מסעדה וחדרי אירוח. בשנת 2011 עזבו מפעילי האתר את המתחם וזמן קצר לאחר מכן נחתם חוזה עם רשות ניקוז ונחלים קישון על מנת לשקם את המבנה ולהפכו למרכז הראשון בארץ לשיקום נחלים (ויקיפדיה).

לאחר ששמענו את סיפור המקום וסיימנו לאכול, המשכנו במורד לאורך הטיילת לצד המים הזורמים. כאשר נחל ציפורי מתעקל ימינה (הנחל מקיף בלולאה צרה את השלוחה שעליה בנוי הכפר). השביל פונה דרומה, ועולה אל הכניסה לכפר ראס עלי. אך לשם לא הגענו. עצרנו לתמונה על הגשר הגדול, ואז פנינו שמאלה לתצפית קטנה על הכפר היושב בראש הגבעה המשקיף על כל המסלול שעברנו.

זה היה טיול אחד מיני רבים, שטיילנו בשביל ישראל.

הטיולים היו מותאמים במיוחד לגמלאים ומציעים הדרכה מרתקת, חוויה עמוקה, מהנה ומעשירה.

הצעידה בקצב נעים, היכרות מחודשת עם הנופים, הטבע מסביב, הסטוריה, סיפורים והאנשים.

מוזמנים להצטרף, להיות חלק מהחוויה של ללכת בשבילי הארץ, וחלק מקבוצה נהדרת.

כתבה: יעל עוז, מטיילת ב"שביל ישראל".