משתחררים מהמילואים? נחיתה רכה זו הדרך שלכם לחזור הביתה!
אנשי מילואים/חיילים/משפחות יקרות:
אתם חוזרים הביתה, והמלחמה עוד לא נגמרה, המשפחות מחכות לכם, והמעברים – גם אם הם טובים, עשויים להיות מאתגרים לכולם.
המעברים דורשים מן השבים הביתה לעבור מהחזית לעורף, מאזור לחימה בו תפקיד מוגדר לאזרחות ולמשפחה, אתם נדרשים להסתגל שוב חברתית, לחזור למקומות העבודה, לאינטימיות משפחתית, להתמקם שוב כאשר המציאות והעתיד לא יציב והמלחמה עדיין נמשכת...
אז... לאט לכם, שימו לב לקצב, תנו לעצמכם זמן להסתגל ולהתרגל מחדש...
כל מה שאתם מרגישים וחווים – נורמלי! תרגישו את שלל הרגשות, תשתפו את הקרובים – זה יעזור לכם ולקרובים להתחבר שוב.
חזרה לשגרה מועילה להתאקלמות, נסו לעשות זאת בקצב המוכר לכם.
תכירו ותנו מקום לקושי במעבר בין תחושת המשמעות והתפקיד המלחמתי לתפקידים היומיומיים השגרתיים.
גם וגם זה שם המשחק: החזרה לתפקוד תצטרך להיות הדרגתית – בין למלא משימות ביתיות תפקודיות לבין לקחת זמן שקט לעיבוד החוויות, גם להפעיל את הגוף ולהיות בתנועה פיזית/ספורטיבית, וגם להרשות לגוף להתאושש ע"י מנוחה ותזונה בריאה
לאחר אובדן יש צורך בריא להתאבל, מצאו את הזמן והדרך שלכם.
תרשו לעצמכם להתחבר לעוגנים ולתחומי העניין שהיו לכם או למצוא חדשים.
ולכם הקרובים ובני המשפחה:
תכבדו את הקצב, את יכולת השיתוף, את מצבי הרוח של השבים ושל עצמכם, תהיו נכונים להקשיב בלי לתחקר, בלי לשפוט, גם חזרה לקשר ואינטימיות עשויה לקחת זמן.
תפנקו אבל אל תגוננו ואל תרחמו.
שתפו והתייעצו וחשבו יחד מה ואיך נכון לכם, הפנו תשומת לב למה שמחבר בינכם, גם לדברים הקטנים.
שמרו וחזקו את עצמכם– גם אתם חוויתם מלחמה, גם אתם נלחמתם על הבית – בבית.
אם יש ילדים בבית – הקשיבו להם, שתפו אותם בתוכניות, והתאימו את השיח ואת הסיפורים לגילם.
רובכם תחוו מיום ליום הטבה ותתמקמו מחדש תוך מספר שבועות, עם זאת, אולי מי מכם ירגיש החרפה בסימפטומים כגון עוררות, רגזנות, חוסר שינה או חוסר תאבון, הימנעות וכד'
